מיצב זיכרון המורכב מכ-2,000 צינורות שחורים, שכל אחד מהם מייצג אזרח או איש כוחות הביטחון שנרצח ב-7 באוקטובר ובמהלך המלחמה.

​

הצינורות נראים כמרחפים מעל הקרקע בגבהים שונים, אורכם משקף את הגילאים השונים של אלו שאבדו. בלב האנדרטה נמצאים 56 מוטות תלויים קצרים במיוחד, המייצגים את הילדים שנרצחו במהלך הטבח והמלחמה.

 

כאשר המבקרים מתקרבים או עוברים במיצב, חיישני תנועה מפעילים אור רך היוצא מקצות הצינורות - תזכורת לכך שהזיכרון עצמו שומר על אורם חי. נוכחותם ממשיכה דרכנו: דרך זיכרון, דרך סיפורים, דרך פעולת העדות.

 

האנדרטה מתחילה בכניסה פתוחה ונגישה, אך הופכת בהדרגה למבוך צפוף ומבלבל. מעברים צרים, קווים שחורים חוזרים ונקודות מבט משתנות יוצרים תחושה של בלבול, אובדן ומשקל רגשי. רק על ידי התבוננות בקצוות הצינורות, המבקר מתחיל להבחין בנקודות אור קטנות המובילות את הדרך החוצה.

​

העבודה נוצרה לאחר צפייה, האזנה וקריאה של עדויות מאת בני ערובה וניצולים שתיארו את החיפוש אחר רגעים קטנים של תקווה אפילו בתנאים האפלים ביותר - מילה טובה, מחשבה, הצצה אל האור.

 

האנדרטה אינה עוסקת רק באבל ובכאב. היא עוסקת ביכולת האנושית השברירית להמשיך לחפש אור, אפילו בתוך חושך בלתי נתפס, והיא עוסקת באנשים שאיבדנו, שאורם ממשיך להישאר בינינו.

​

זוהי עבודה רעיונית שטרם מומשה. אם היא נוגעת בכם או מעוררת מחשבות, אתם מוזמנים בחום לכתוב לחן תעוז בכתובת chentaozlight@gmail.com

​

תודה מיוחדת לארכיטקט דן תעוז על שותפות בפיתוח הקונספט.