"סלט הוא המאכל הלאומי של ישראל. מי ששהה בחו"ל יודע מה פירושו של להתגעגע לשמש, לים ולסלט." (מתוך "סלט של שמש ואור", ספר התענוגות מאת עמוס קינן).

​

הפסל נוצר בהשראת כתיבתו הסאטירית של עמוס קינן על ההנאה והטעם.חן תעוז, מחוברת במיוחד ל"טעם הירקות" - מרכיב חיוני ובלתי נפרד

מארוחה ישראלית. היא מציבה מראה חזותית מול הפספוס שבחיים מתוך תכנון עבר ועתיד וללא ההווה.

 

העבודה מאירה מאגר שופע ומעורר חושים של ירקות טריים, נעול בשלשלאות ומנעול כבד המכערים אותו ומונעים את ההנאה המיידית והחושית המתבקשת כמו פתיחת דלת המקרר. דרך האובייקט הבדוי, חן תעוז יוצרת הגחכה של הרצון לאגור וכי "לטעם אין כמות, והטעם אינו רכוש והטעם אינו ניתן לאגירה" במילותיו של קינן.

 

במבט ראשון, הבסיס ניראה כמו מחסן מיותר של שפע מרוסן. לאורך התערוכה, הזמן מקדם התפתחות ושינוי טבעיים של הירקות הטריים ואיתם משתנה גם גוון האור בתוך הפסל - הוא מתחיל באור לבן, מצהיב אט אט ובהמשך הופך לירוק.

 

במבט שני, שינוי גוון האור מהווה המחשה ויזואלית ישירה של תהליך שינוי ה"טעמים", הערכים והמשמעות שקינן מדבר עליהם וממחיש את האומללות של מי שלא השכיל להבין כי "אי אפשר להנות מטעם אלא בהווה".

​​

-מתוך הטקסט האוצרותי שכתבה מרינה פוזנר.

 

העבודה הוצגה ב- 1-4/2026 בגלריית בית העם, נהלל.